Social Psychology Chapter 6

Card Set Information

Author:
Denish
ID:
196659
Filename:
Social Psychology Chapter 6
Updated:
2013-01-30 13:54:28
Tags:
Social Psychology Chapter
Folders:

Description:
Social Psychology Chapter 6
Show Answers:

Home > Flashcards > Print Preview

The flashcards below were created by user Denish on FreezingBlue Flashcards. What would you like to do?


  1.  התנהגות פרו-חברתית (pro-social behavior)
    כל פעולה רצונית לטובת הזולת, שאינה נעשית בציפייה לגמול מידי ומוחשי. הושטת עזרה (helping behavior) - אחת הדוגמאות הבולטות להתנהגות פרו-חברתית
  2. התנהגות אלטרואיסטית (altruistic behavior)
    פעולה רצונית לטובת הזולת שאינה נובעת ממניעים אנוכיים ואינה מכוונת להשגת גמול כלשהו - מיידי או דחוי, מוחשי או מופשט
  3. סוציוביולוגיה (sociobiology)
    אני עוזר משמע אני שורד - גישת הסוציוביולוגיה טוענת שהנטייה לעזור לזולת היא גנטית ואוניברסאלית מאחר שהתנהגות זו משפרת את סיכויי ההישרדות של הגנים. ראשטון תיאר  שני מנגנונים: ברירת שארים - נעזור למי שנושא גנים דומים או זהים לשלנו; עקרון ההדדיות - התנהגות כלפי הזולת כפי שהיינו רוצים שינהג כלפינו, נעזור לא רק למי שנושא עימנו אותו מטען גנטי, אלא גם לאחרים משום שמחר אנו עלולים להזדקק לעזרתם, מי שעזרנו לו אתמול - יעזור לנו מחר; בטווח הארוך כולנו נצא נשכרים. ראשטון תיאר את האישיות אלטרואיסטית (altruistic personality)- אדם המרבה להושיט עזרה. אנשים בעלי אישיות כזאת מאופיינים בהפנמת סטנדרטים מוסריים גבוהים, בעמדות חיוביות כלפי עצמם והסביבה, ביציבות רגשית ובנטייה חזקה לחוש אמפתיה כלפי הזולת. במהלך חינוכם בילדות השתמשו הוריהם בעיקר בהסבר ובשכנוע ופחות בענישה פיזית
  4. חיברות (socialization)
    תהליך שבאמצעותו אנשים רוכשים ומפנימים את הערכים וקני המידה החברתיים להתנהגות. חיברות כרוכה בין היתר בלמידת היחסים החברתיים וגיבוש מושג העצמי והעצמי החברתי, והיא מתרחשת במהלך ההתפתחות של כל אדם. חוקרים רבים סבורים שגם התנהגות פרו-חברתית והושטת עזרה הם נלמדים ומופנמים בתהליך החיברות שבמהלכו ניתן לטפח בילדים דפוסים פרו-חברתיים. כלים יעילים: חיזוק התנהגות פרו-חברתית - מתן תגמול מוחשי דווקא מפחית את הנכונות לסייע בעתיד, אך תגמולים חברתיים מעלים את הסבירות להושטת עזרה; ענישת התנהגות אנטי-חברתית - השימוש בענישה כרוך בבעיות כי מעורר עוינות ואינו מציע חלופה התנהגותית; בחינוך ממוקד בקורבן - שהסברים כאלה מעודדים התנהגות פרו-חברתית; הדגמה - למידה החברתית ממודל חיקוי המפגין התנהגות פרו-חברתית (בנדורה).
  5. נורמות חברתיות (social norms)
    חוקי התנהגות כליים שהחברה קובעת ומגדירה באמצעותן סטנדרטים של התנהגות שהיא מעודדת ומגנה. נלמדות באמצעות תהליך החברות ומאפשרות לנו לנבא כיצד אנשים אחרים יגיבו להתנהגותנו ומשמשות גם כקריטריון להערכת התנהגות של עצמנו. נורמות חברתיות הנוגעות במיוחד להושטת עזרה לזולת: אחריות חברתית - לפיה אנשים צריכים לעזור למי שתלוי בהם; הדדיות - מחייבת אנשים לעזור לאלה העוזרים להם ולהימנע מלפגוע בהם; הגינות - לפיה אנשים שקיבלו יותר מן המגיע להם צריכים לעזור לאלה שקיבלו פחות מהמגיע להם; צדק - נורמה הדורשת מאיתנו לעזור לזולתנו משום שהם ראויים לכך. גישת הלמידה מסבירה את ההתנהגות הפרו-חברתית כציות לנורמות חברתיות המעודדות סיוע לזולת. במקרים רבים נורמות חברתיות אינן מסבירות את הנטייה להושיט עזרה או להימנע מכך: נורמות חברתיות הן כלליות וקשה לנבא באמצעותן התנהגות במגוון רחב של מצבים ספציפיים, אנשים נבדלים זה מזה בהגדרתם של אחריות, מחויבות וצדק, נורמות חברתיות שונות שאמורות להוביל להתנהגות מסוימת סותרות זו את זו. נורמה חברתית עונה על השאלה: "כיצד מצפים ממני לנהוג במקרה זה?"
  6. נורמות אישיות (personal norms)
    נוגעות במצבים שבהם אנשים ייטו לעזור, וגם בהבדלים הבין אישיים לגבי מידת העזרה שייטו להושיט. נורמות אישיות נוגעות לתחושה של מחויבות מוסרית לפעול באופן מסוים, שאנשים מפתחים ע"ס מערכת הערכים הפרטית שלהם. נורמה אישית עונה על שאלה:"כיצד לדעתי מוסרי, צודק ונכון לנהוג במקרה זה?".
  7.  מודל העוררות: עלות-תועלת (arousal: cost-reward model)
    לעזור לזולת כדי לעזור לעצמי -  אנשים עוזרים לזולתם ממניעים אנוכיים. אדם העד למקרה חירום חווה עוררות פיזיולוגית המתבטאת בדופק מואץ, נשימה מהירה, הזעה ועלייה בלחץ דם. עוררות זאת אינה נעימה ואנשים מנסים להפחיתה. ניתן לעשות זאת או באמצעות מתן עזרה או ע"י התחמקות מזירת האירוע. תגובת האדם בפועל תהיה תלויה בשלושה גורמים: עלות הושטת העזרה - השקעת מאמץ, אבדן זמן או כסף, מגע עם אנשים לא נעימים ואף הסתכנות בפגיעה גופנית; התגמול עבור הושטת העזרה - שביעות רצון, סיפוק מן העמידה באתגר, הערכה מצד הנעזר ועדי ראיה; עלות ההימנעות מהושטת העזרה - תחושת אשמה, גינוי מן הסביבה ומהקורבן
  8. אמפתיה (empathy)
    היא יכולת רגשית וקוגניטיבית של האדם להרגיש רגשות ולחוות חוויות בהתאם לרגשותיו וחוויותיו של הזולת, להרגיש טוב כשטוב לו ורע כשרע לו
  9. מודל האמפתיה והאלטרואיזם של בטסון (empathy - altruism model)
    רואה בעוררות אמפתית מקור לאלטרואיזם טהור ולהתנהגות פרו-חברתית של מתן עזרה לזולת גם בנסיבות המאפשרות התחמקות. לפי מודל זה אנשים שחשים אמפתיה עוזרים כדי להקל על מצוקת הזולת ולא ממניעים אגואיסטיים תועלתיים כלשהם
  10. מודל הקלת התחושות השליליות (negative state relief model)
    מודל זה מוסבר מדוע אנשים נשארים בזירת האירוע להושיט עזרה גם כשהם יכולים לברוח בקלות. עזיבת המקום לא תקל על מצוקתו של האדם ורק הושטת עזרה תקל על ההרגשה. לפי מודל זה לא קיימת דרך אחרת להקלת תחושת המצוקה
  11. השערת השמחה האמפתית (empathy joy hypothesis)
    גורסת שאנשים עוזרים לזולתם כדי לחלוק איתם את חוויות ההקלה וההנאה שבשיפור מצבם. נסייע לזולת רק אם נדע שאכן מצבו יוכל להשתפר - כך נוכל לחלוק עימו את תחושת השמחה. תחושת אמפתיה ללא אפשרות לחוות שמחה לאחר סיוע - לא תוביל להגשת סיוע. אין תמיכה אמפירית חד-משמעית להשערה זו
  12. התנדבות ((volunteerism
    התנהגות פרו-חברתית ארוכת טווח, המשרתת 4 מטרות: ביטוי ערכים (אלטרואי), הסתגלות חברתית, הגנת האגו, רכישת ידע (אגואיסטי). אופי המניע מנבא את סוג ההתנדבות
  13. אפקט הצופה מן הצד (bystander effect)
    תופעה שבה ככל שגדל מספר הנוכחים באירוע, כך קטן הסיכוי שהם יגישו עזרה לקורבן. לטנה הגיע למסקנה שתהליך קבלת ההחלטה האם להגיש עזרה או לא הוא תהליך המורכב מ-5 שלבים שבכל אחד מהם נשאלת שאלה, שתשובה שלילית עליה מביאה להימנעות מעזרה, ורק תשובה חיובית בכל השלבים מביאה להחלטה סופית להושיט עזרה


      תשומת לב - זהו התנאי הראשון. האדם חייב לשים לב לכך שמתרחש אירוע המצריך הגשת עזרה. מתן תשומת לב תלוי בבולטות האירוע על רקע גורמים מסיחים ובהקשר בו הוא מתרחש.

       פרשנות - אחרי ששם לב לאירוע, עליו לפרש אותו ככזה שמצריך הושטת עזרה. תהליך הפרשנות מושפע מגורמי תפיסה (הקשר, עמימות) ומגורמי הנעה (נשים לב למידע שמחזק רצון או אי-רצון לעזור)). במקרים רבים כשאדם אינו בטוח איך לפרש אירוע, הוא עורך השוואה חברתית ובודק מה עושים צופים אחרים. במקרה כזה אנו עלולים ליפול למלכודת של בורות פלורליסטית - תופעה שבה כל אחד מהנוכחים במצב חירום אינו יודע מה לעשות, אך חוסר המעש של אחרים הוא לא מייחס לבלבול, אלא להחלטתם השקולה שאין מדובר במצב חירום ואין צורך להושיט עזרה. כל אחד חושש שפרשנותו לאירוע לא תהיה נכונה ואף טיפשית, וכך יצא שאף אחד לא יעשה דבר.

       קבלת אחריות - כאשר אדם לבד במקום האירוע הוא רואה את עצמו כאחראי למתן העזרה. אך כאשר יש עוד אנשים, מתרחשת תופעה של פיזור אחריות - כל אחד נוטל נתח קטן של אחריות ומטיל את השאר על הזולת. פיזור האחריות גובר כאשר הצופה נוטה לראות אחרים כמתאימים יותר ממנו להושטת עזרה; ותקטן אם הוא תופס עצמו כמתאים ומסוגל להעניק עזרה או אם יש לו הכרות אישית עם הקורבן. במקרים מסוימים אפשר לצמצם לחלוטין את פיזור האחריות באמצעות הטלת אחריות אישית על הצופה.

       החלטה על אופן הפעולה - כאשר הצופה רואה עצמו אחראי להגשת העזרה עליו להחליט כיצד לעזור. אם לא יצליח לחשוב על פתרון מתאים, לא יוכל לסייע. גם כאן עלולה להתרחש בורות פלורליסטית הצופה יראה את שאר הנוכחים לא עושים דבר ויסיק כי אין דבר שאפשר לעשותו במקרה זה.

      הוצאה לפועל - האדם רואה בזולת הנוכח באירוע לא רק עד לאותו אירוע אלא גם צופה בהתנהגותו שלו. לכן עלול להתעורר באדם חשש מהערכה - דאגה מן הציפיות של אחרים ומהאופן שיעריכו את התנהגותנו. אם נרגיש שהושטת העזרה עלולה לבייש אותנו, לא נוציאה לפועל, גם אם נדע מה בדיוק צריך לעשות. חשש מהערכה מעודד מתן העזרה אם נדמה שפעולה זו תקבל הערכה חיובית
  14. אפקט מצב הרוח הטוב (positive mood effect)
    נמצא שמצב רוח טוב מגביר את הנכונות לעזור לזולת. הסברים: אנשים שנמצאים במצב רוח טוב פנויים יותר מבחינה רגשית; הם מסוגלים לחוש יותר אמפתיה;  נוטים לראות את הצדדים החיוביים בכל דבר ולפיכך הושטת עזרה נתפסת כפעולה חיובית ומהנה. במקרים מסוימים גם מצב רוח רע משפר את הנכונות להגיש עזרה: מודל הקלת התחושות השליליות; רגשות אשם מעלות את הנכונות להגיש עזרה (לא כל סוג של רגשות שליליים יובילו להגשת עזרה).
  15. יחסים קומונליים (communal relationship)
    יחסים בין אנשים מכירים וקרובים, כאשר הם עוזרים זה לזה בהתאם לצורך ומתוך דאגה לרווחת הזולת, ללא התייחסות לשיקולי קבלת תגמול או הדדיות. אם לנזקק יש מערכת יחסים קומונליים עם העוזר הפוטנציאלי, הסבירות לקבלת עזרה בפועל גבוהה יותר. הסברים: אין צורך בהפעלת נורמת ההדדיות, אמפטיה לאדם קרוב, עלות ההימנעות גבוהה יותר. סייג: לא נמהר לעזור למי שהצלחתו מאיימת על ערך העצמי שלנו
  16. תיאורית הושטת העזרה של בריקמן
    בתהליך ייחוס האחריות של הקורבן הזקוק לעזרה אנו מקבלים בפועל 2 החלטות: ייחוס האחריות למצבו הבעייתי של הקורבן (אשם/לא אשם); ושאלת השליטה לעתיד לגבי הנושא  ופתרון הבעיה (מסוגל/לא מסוגל). שתי השאלות הללו יקבעו האם לעזור לקורבן או להימנע מכך, ואם כן - מה הוא סוג העזרה שיש להושיט. סוגי העזרה ממוינים ל- 4 גישות:


    מודל מוסרי -  אם נחשוב שקורבן עצמו אחראי למצבו ומסוגל לפתור את בעיותיו, הנטייה היא לא להגיש עזרה. האדם מרגיש שאינו חייב מבחינה מוסרית להושיט עזרה.

       מודל רפואי - אם נחשוב שקורבן אינו אחראי למצבו, ולא מסוגל לפתור את בעיותיו, ניטה לנהוג לפי המודל הרפואי להגשת עזרה.  רפואי, משום שהוא דומה לטיפול במחלה: חולה הרי אינו אחראי למחלתו  והוא יחלים רק אם תוגש לו עזרה מבחוץ. עזרה כזאת עלולה ליצור תלות נצחית של הנזקק בעוזר.

      מודל ההארה  - יש מקרים שבהם נמצא את הקורבן אשם למצבו, אך לא נראה אותו כאחראי לפתרונו (לדוגמא, אדם שהתפתה לעשן סמים, הוא  אמנם חלש אופי, אבל היום הוא כבר אינו יכול לצאת ממצבו ללא עזרה). הארה משום שזה דומה למצב דתי בו הטועים פונים לרב לבקש מחילה על עוונותיהם, הם מבקשים עזרה מתוך רצון שיראו להם את הדרך הנכונה להשתקם. עזרה כזאת עלולה ליצור תלות נצחית של הנזקק בעוזר.

      מודל הפיצוי  - המודל היעיל ביותר. אנשים אינם מואשמים על כך שהביאו על עצמם את הבעיה (פיטורים, אובדן, שוד), אבל הם בכל זאת נתפסים כאנשים חזקים דיים כדי לגייס כוחות ומשאבים נפשיים על מנת לפתור את הבעיה, ולכן הם גם האחראים לפתרונה.  נראה בקורבן כזה מישהו שראוי לעזרה, מפני שבעיותיו נובעות מגורמים בלתי-נשלטים. נוכל לעזור לנזקק לפתור את הבעיה ע"י פיצוי על הקשיים והחסרים. כוחו של המודל בכך שהוא מאפשר לאנשים לקבל עזרה שהם זקוקים לה מבלי לפתח תלות באדם או מוסד העוזר
  17. אמונה בעולם צודק (belief in a just world)
    אמונה בקיום צדק בעולם: כל אחד מקבל את מה שמגיע לו. כדי לשמר אמונה זו, אנו מחליטים אפוא שהסבל שנגרם לקרבן "מגיע לו" ולכן מוצדק שיסבול. תפיסת העולם כלא צודק מאיימת עלינו שהרי יוצא מכך שכל אחד חשוף לסכנה. מאמונה זאת נובעת נטייתנו לעזור רק למי שראוי בעינינו לעזרה
  18. מאפייני מחפש העזרה
    נשים מבקשות עזרה יותר; בעלי הערכה עצמית נמוכה מבקשים עזרה יותר. הסברים: עלות פסיכולוגית של בקשת עזרה, פירוש המצב כקשה ומצריך עזרה
  19. התנגדות פסיכולוגית (psychological reaction)
    מצב רגשי לא נעים שבו מרגיש האדם תחושת חובה לרצות את העוזר, תחושה הנובעת מנורמה חברתית של ההדדיות שלפיה כל אדם מחויב לגמול למי שעזר לו. מצב רגשי זה מאיים על עצמאותו וחופש הבחירה של מקבל העזרה, ולכן מניע אותו להשיג שליטה במצב ולשמור על חופש הפעולה שלו. התנגדות פסיכולוגית מתבטאת בייחוס מעוות ושלילי של מניעי העוזר הפותר מחובת הגמול. התנגדות פסיכולוגית עשויה להסביר מדוע לעיתים אנשים מגיבים לעזרה בשלילה ומבטאים טינה כלפי מושיט העזרה, במקום הכרת תודה. כך למשל אנשים עניים מסרבים לקבל כל עזרה הנתפסת בעיניהם כ"נדבה".
  20. ממי מבקשים לעזור
    אנשים נוטים לבקש עזרה מהקרובים שעשויים לגלות יותר סימפטיה והבנה לבעיותינו. כשפונים לקרובים פוחת החשש שבקשת עזרה תוריד מערכנו. כאשר מדובר בעזרה הכרוכה בעלויות גבוהות, קל לבקש אותה מהקרובים. יש סיכוי שבעתיד נוכל להשיב למכרינו ובכך לשמור על עקרון ההדדיות. אנשים נוטים לבקש עזרה באופן חשאי או אינטימי, מאחר שעזרה כרוכה בעלויות הנלוות בד"כ לבקשת העזרה. באופן זה לא מתפתחת תלות במקור העזרה, והפגיעה בדימוי העצמי מועטה יחסית. אנשים מעדיפים לבקש עזרהמאנשים לא אטרקטיביים מבחינה חיצונית (להבדיל ממקרים שאנשים נוטים לעזור לאנשים שהופעתם החיצונית מושכת). ניטה פחות לבקש עזרה מאנשים מושכים, שאותם אנו רוצים להרשים שכן איננו רוצים לאבד מהערכתנו העצמית בעיני נותן העזרה. גברים מעדיפים לבקש עזרה מאישה שאינה מושכת, ואילו נשים מעדיפות לבקש עזרה מגבר מושך בהתאם לתפקידי המין המסורתיים
  21. תוקפנות (aggression)
    כל התנהגות רצונית המכוונת לפגוע באדם אחר
  22. תוקפנות אינסטרומנטאלית (instrumental aggression)
    תוקפנות המשרתת מטרות אחרות של התוקפן, כגון קידום קריירה או ניצחון בתחרות
  23. תוקפנות עוינת (hostile aggression)
     זו היא תוקפנות שמטרתה לגרום לזולת סבל או כאב, פיזי או פסיכולוגי. אינה משרתת איזושהי מטרה תועלתית של האדם
  24. תוקפנות מולדת
    שלוש גישות



    לפי פרויד האדם נולד עם שני יצרים מנוגדים: יצר החיים - המתבטא בהנאה, בתשוקה מינית וברבייה ומניע את האדם לגדילה והמשכיות; יצר המוות - מעורר באדם דחפים של הרס עצמי והוא עלול להביא את האדם לפגוע בעצמו. לפי פרויד התוקפנות נובעת מיצר המוות: כאשר התוקפנות מכוונת החוצה אל הזולת, היא למעשה מגינה על יצר החיים של הפרט ומשרתת את ההישרדות שלו. יש קונפליקט בין צורכי היחיד לשחרר את תוקפנותו לבין צורכי החברה שמגנה על עצמה ואוסרת ביטויי התוקפנות באמצעות נורמות ומנגנוני פיקוח מתאימים. החברה משתדלת לאלף את האדם לתעל את תוקפנותו לכיוונים מועילים וזאת באמצעות עידון (סובלימציה).

      לורנץ - תוקפנות משרתת צורכי הישרדות היחיד כגון השגת טריטוריה, מזון, בת-זוג מוצלחת והעברת הגנים הלאה. תכונה זו משותפת לכל בעלי החיים, אך יש שוני בין תוקפנות של חיות לתוקפנות של בני האדם: תוקפנות של חיות מוגבלת לתקופות החיזור או לטריטוריה ומתחזקת ככל שנמצאים קרוב יותר למועד ההזדווגות או קרוב לטריטוריה; אצל בני האדם אין הגבלה כזו ואין גם כללי משחק מוסכמים.

      סוציוביולוגיה - הישרדות הגנים, פרט ינהג בתוקפנות אם התנהגות זאת מגדילה את סיכוי ההשרדות של הגנים
  25. השערת התסכול והתוקפנות של דולרד
     מניחה שתי הנחות יסוד: 1- כל תסכול, שנגרם כשדרכו של הפרט לעבר מטרה מסוימת נחסמת, גורם לתוקפנות; 2- כל תוקפנות מקורה בתסכול. מחקרים רבים הראו שההשערה כוללניות מידי: לא כל תסכול מוביל בהכרח לתוקפנות - לעיתים מגיבים בדיכאון, ולא כל תוקפנות מקורה בתסכול - יש התנהגויות תוקפניות שלא קדם להם תסכול. הממצאים הביאו לעידון השערתו של דולרד: תסכול הוא חוויה שלילית ולא נעימה המעוררת נטייה להתנהגות תוקפנית המבוקרת בידי תהליכים קוגניטיבית של בחינת הרגשות ובחירת התגובה המתאימה. במחקרים נמצא כי הסיכוי שתסכול יוביל לתוקפנות גובר ככל שהדרך נחסמה קרוב יותר למטרה הרצויה. במקרים שלא ניתן לתקוף את מקור התסכול, מתרחשת תופעת ההתקה - תוקפנות מופנית כלפי אובייקט הדומה למקור התסכול, אך חלש מהנפגע עצמו ונמוך ממנו בסולם החברתי
  26. תיאורית הלמידה חברתית של בנדורה (social learning theory)
    מניחה שמקור כל תוקפנות הוא למידה השמתרחשת במהלך תהליך החיברות. אנו לומדים להתנהג בצורה מסוימת באמצעות צפייה במודל החיקוי.  ההסתברות לביצוע ההתנהגות שנלמדה גוברת כאשר עולה הציפייה לתגמול. רואים התנהגות חדשה ולא מוכרת-> לומדים תגובת הסביבה-> לומדים האם יש תגמול
  27. מאפייני התוקפן: הבדלים בין המינים
    בנים נוטים יותר לתוקפנות פיזית וישירה ונשים נוטות יותר לתוקפנות מילולית ועקיפה ולנסיגה. הפערים הללו גדלים עם הגיל. הסברים: חיברות לתפקידי מין מסורתיים, מקורות גנטיים (כרומוזומים והורמונים). טיפוסים א ו-ב- המטען הגנטי של האדם קובע, לפחות בחלקו, את מידת התוקפנות שאדם יבטא במהלך חייו. מחקרים מראים שיש חשיבות גם לגורמים גנטיים וגם לגורמים סביבתיים. אדם מטיפוס א נוטה להתרגז מהר, הוא תחרותי ותוקפני יותר ביחס לאדם מטיפוס ב. הטיית ייחוס כוונת זדון - הנטייה לראות בהתנהגותם של האחרים כוונת זדון גם כאשר אין כאלה. נטייה לחוש בושה - נמצא קשר בין תחושת הבושה לבין כעס ותוקפנות, אך לא נמצא קשר בין אשמה לכעס ותוקפנות. תחושות הבושה שליליות במיוחד כי הן מעוררות באדם כעס על עצמו וכך הוא מפנה את הכעס החוצה כלפי מי שעורר בו את הבושה ומתרגם אותו לתוקפנות כלפיו. כישורי תקשורת חברתית ליקויים גורמים להתנהגות תוקפנית כתחליף למשא ומן, שכנוע ודרכי שלום אחרות.
  28. דה-אינדיבידואציה (deindividuation)
    תהליך פסיכולוגי של אובדן הזהות הייחודית של התוקף והזדהותו עם קבוצה או תפקיד שבהם יוכל להיות אנונימי (סוהרים בניסוי הכלא של זימברדו). במצב כזה האדם חש אנונימי-> פוחתת מודעות עצמית ומודעות לנורמות-> נחלשות העכבות ומתגברת הנטייה להתנהג בתוקפנות
  29. דה-הומניזציה (dehumanization)
    תהליך שינוי תפיסתי של שלילת צלם אנוש מהקורבן או מקבוצה מסוימת ובכך מתירים כל מעשה של תוקפנות נגדם (אסירים ממוספרים ולבושים אחיד בניסוי הכלא של זימברדו).
  30. עוררות פיזיולוגית
    יש טענה שתנאי הכרחי להפגנת אלימות היא עוררות פיזיולוגית
  31. עוררות הנובעת מכעס
    פרובוקציה פיזית או מילולית נגדנו גורמת לעוררות פיזיולוגית המיוחסת לאתה הפרובוקציה ומתפרשת ככעס, אשר מעלה סיכוי להתנהגות תוקפנית. הוצאה לפועל של תוקפנות תלויה במידת ייחוס כוונת זדון לפרובקטור ובמידת הפעלת נורמת ההדדיות
  32. עוררות כללית:
    כאשר אנו חווים עוררות ממקור חיצוני כלשהו, לא בהכרח נגיב בתוקפנות. אך אם יקרה בסמוך עוד אירוע מרגיז ואפילו פעוט ערך, כאשר רמת העוררות שלנו עדיין גבוהה מהרגיל, אנו עלולים לייחס את העוררות לאירוע השני, הפעוט ולצאת מכלינו. התגובה, אם כן, תלויה ברמת העוררות שנשארה לנו ובפרשנות שניתן לה
  33. עוררות מינית:
    הקשר בין רמת העוררות המינית לנטייה התוקפנית הוא מורכב. כאשר העוררות נמוכה יורדת הנטייה התוקפנית לעומת מצב שאין עוררות בכלל. אך כאשר עולה העוררות עולה גם הנטייה התוקפנית והיא גוברת על מידת התוקפנות ללא כל עירור. מודל שני הרכיבים של זילמן מניחה שחשיפה לגירוי ארוטי מגבירה עוררות מינית ובנוסף משפיעה על מצב הרגשי של הצופה. מאזן סופי של השפעות אלו קובע אם חומר ארוטי מסוים מעודד תוקפנות או לא: פורנו כבד גורם לעוררות מינית גבוהה, אך מעורר רגשות שליליים של אי-נעימות או דחייה, המעודדות תוקפנות.נמצא כי פורנוגרפיה אלימה מעלה את הנטייה של גברים לנהוג בתוקפנות כלפי נשים. לכך מספר הסברים: היא מעודדת עמדות סובלניות כלפי אלימות מינית; מפתחת אמונות שגויות ביחס לאונס (הנאנסת הזמינה זאת, נהנתה מזה וכ"ו).
  34. רמזים לאלימות בסביבה
    הסיכוי שפעילות תתפרש כתוקפנית ולכן תניב התנהגות תוקפנית מנוגדת, תלויה ברמזים שנתונים בסביבה. רמזים כאלה מעלים בדעתנו את האפשרות להתנהג בתוקפנות והם מעלים את רמת העוררות שהאדם חש.
  35. הפחתת תוקפנות לפי פרויד קתרזיס
    ההנחה שעומדת בבסיס הטכניקה היא שעדיף לפרוק זעם מאשר לצבור אותו. המילה קתרזיס משמעותה "היטהרות". מדובר בביצוע פעילות תוקפנית, עקיפה או ישירה,  בדרך מבוקרת ובטוחה יחסית. הדבר מפחית את העוררות, פורק את התסכול והתוקפנות, ומביא תחושה נעימה של קתרזיס או הטהרות. (דוגמא לקתרזיס - צפייה בטלוויזיה בסרט אלים)
  36. הפחתת תוקפנות - ענישה
    היא לעיתים תוקפנית בעצמה ולכן יש להיזהר עם יישומה (למרות שכיחותה). ישנם כמה תנאים לענישה אפקטיבית: העונש יינתן מיד לאחר ביצוע ההתנהגות התוקפנית; יהיה חמור דיו להרתיע; יהיה רלבנטי להתנהגות; כוללת דרך חלופית להתנהגות שהנענש ניסה להשיג באמצעות האלימות
  37. הפחתת תוקפנות - חיזוקים וחיקוי
    כשם שהתנהגות תוקפנית יכולה להילמד באמצעות חיקוי וחיזוק, יכולה גם התנהגות חלופית להילמד באותו אופן
  38. הקהיית רגישות (desensitization)
    צפייה חוזרת ונשנית באלימות מקהה את רגישותו של הצופה, הוא פחות מזדעזע מאכזריות ומסבל שהוא רואה, ולכן נוטה יותר להפגנת התנהגות תוקפנית ופחות לאמפטיה והושטת עזרה

What would you like to do?

Home > Flashcards > Print Preview