מיסים.txt

Card Set Information

Author:
gsela2
ID:
81416
Filename:
מיסים.txt
Updated:
2011-04-25 04:08:17
Tags:
מיסים
Folders:

Description:
תרגול פסדים
Show Answers:

Home > Flashcards > Print Preview

The flashcards below were created by user gsela2 on FreezingBlue Flashcards. What would you like to do?


  1. פס"ד החברה לפיתוח טבריה
    החב' עסקה בפיתוח העיר טבריה. פעילויות החב' היו רבות ומגוונות. בין היתר החזיקה החב' במניות חברת "חמי טבריה". באחד מן הימים לקחה החב' לפיתוח טבריה הלוואה לצורך מתן הכספים כהלוואה ל – "חמי טבריה". בגין ההלוואה שלקחה החב' לפיתוח טבריה נוצרו לה הוצ' מימון. באותן שנים חב' "חמי טבריה" לא שילמה לחב' לפיתוח ריבית, משמע שלחב' לפיתוח היו רק הוצ' ריבית ללא הכנסות ריבית. פ"ש טען כי הוצ' הריבית הינן ממקור 2(4), ולאור העובדה שלחב' לפיתוח אין הכנסות ממקור זה היא לא תוכל לנכותן כנגד מקור הכנסה אחר. השאלה המשפטית היא האם לקיחת ההלוואה הינה לצורך ייצור הכנסה והאם ניתן להתיר הוצאות מימון בניכוי כנגד הכנסות ממקור אחר? ביהמ"ש פסק כי מתן הלוואות הינו חלק מהפעילות העסקית של החב', בעצם מתן ההלוואה לחב' "חמי טבריה" הינה חלק מעסק פיתוח ולכן יש להתיר את הוצ' המימון בניכוי. בנוגע לשאלה המשפטית השנייה נפסק כי מאחר ואנו מדברים על עסק, אין צורך בייחוס כל הוצ' למקור הכנסה זהה אלא יש להתייחס לכלל הוצ' והכנסות העסק כמקשה אחת לצורך ניכוי הוצ' מהכנסות.
  2. פס"ד נכסי כהנים
    חב' "נכסי כהנים" החזיקה במס' נכסים, ביניהם 2 בתים ומניות של 2 חברות בנות. באחד הימים התקשרה חב' נכסי כהנים עם חב' אחרת כאשר מטרת ההתקשרות הייתה הקמת מפעל באשדוד. החב' האחרת הייתה זקוקה למימון ולכן נתנה לה חב' נכסי כהנים הלוואה אשר בגינה נשתלמה ריבית. את ההלוואה נתנה חב' נכסי כהנים מכספים אשר הלוותה היא בעצמה מאחת מחב' הבנות, ובגינם שילמה ריבית. באחת השנים לא שילמה החב' האחרת לחב' נכסי כהנים את הריבית, אך חב' נכסי כהנים עדיין שילמה את הריבית לחב' הבת. נדגיש כי במקרה זה לא היו לחב' פעילויות עסקיות. ביהמ"ש קבע כי "יש לבדוק מה היה מקור הכנסתה של החב'. אדם שלווה כספים מפלוני על מנת להלוותם לאלמוני, אם עשה כן במהלך עסקו, אזי זכאי הוא לנכות את הריבית ששילם כהוצאה אף אם ההלוואה שנתן לא הכניסה לו הכנסה באותה שנה(תיאור זהה לפס"ד טבריה), אבל אדם שהכנסתו אינה מעסק אלא מריבית(כאמור בסע' 2(4)) ואין לו הכנסות מאותו מקור באותה השנה, אין לו כל זכות לנכות את הריבית ששילם מהכנסותיו ממקור אחר". במקרה שלנו, חב' נכסי כהנים לא ניהלה עסק, ולכן לא הותרו לה הוצ' המימון.
  3. פס"ד אנג'ל
    אנג'ל הינה מאפיית לחמים. באחד הימים קנתה אנג'ל מגרש אשר לא הניב לה הכנסה לאורך מס' שנים. באותן השנים שילמה החב' הוצ' מימון בגין הלוואות שקיבלה מהבנק. פ"ש טען כי הוצ' המימון לא יותרו בניכוי מאחר וההלוואות שימשו לצורך רכישת המגרש אשר לא ייצר הכנסה. מנגד טענה החב' כי ההלוואה שימשה במסגרת הפעילות העסקית בעוד שהתשלום בגין המגרש בוצע מכספים אחרים, ולכן יש להתיר את הוצ' המימון בניכוי ע"פ הוראת סע' 17(1)(א) לפק'. ביהמ"ש קבע כי במקרה זה "לכסף אין ריח"/"לכסף אין סימן היכר", משמע שקשה לזהות האם סכומי ההלוואה אכן שימשו לרכישת המגרש או שמא נתבצעה הרכישה מכספים אחרים. למרות זאת, הואיל והחב' הוציאה כספים למטרות אשר אינן קשורות לייצור הכנסה(רכישת המגרש), ניתן לטעון כי הנ"ל יצרו את החוסר במזומן ואת הצורך בלקיחת הלוואה, ולכן אין החב' יכולה לטעון כי הוצ' המימון מותרות בניכוי. קיים קשר בין רכישת המגרש לבין הצורך בלקיחת ההלוואה ולכן הוצ' המימון לא יותרו בניכוי.
  4. פס"ד מוראן הנדסה
    מוראן הנדסה הינה חב' קבלנית. באחד הימים קנתה החב' מגרש אשר לא שימש אותה בייצור הכנסתה. באותה התקופה היו לחב' הוצ' מימון בגין הלוואות שלקחה, אותן ביקשה להתיר בניכוי בטענה כי השתמשה בסכומי ההלוואה לצורך מימון הפע' העסקית השוטפת. פ"ש טען שאין להתיר את הוצ' המימון בניכוי כאשר הוא מתבסס על ההלך הנובע מפס"ד אנג'ל. ביהמ"ש ניתח את פס"ד אנג"ל וקבע כי אין להחיל את ההלכה שקבע ביהמ"ש בפס"ד אנג'ל. לדעת ביהמ"ש, הקשר בין לקיחת הלוואה לרכישת מגרש מתקיים רק במידה והצורך בלקיחת ההלוואה היה צפוי וידוע מראש בעת רכישת המגרש. במקרה המדובר, חב' מוראן הנדסה קנתה את המגרש מעודפי מזומנים ולאחר מכן לקחה הלוואה לצורך מימון הפע' השוטפת. אופי ניהול עסקי החב' מעיד על כך שבמועד רכישת המגרש הצורך בהלוואה היה צפוי וידוע. החב' עוסקת בבנייה ציבורית, כאשר היא משלמת את הוצאותיה מדיי חודש בעוד שהיא מקבלת את הכספים מלקוחותיה בהתאם להתקדמות העבודה תוך מתן אשראי של מס' חודשים. שיטת ניהול זו יוצרת גירעון בהון החוזר, משמע שניתן לחזות את הצורך בלקיחת הלוואה ולכן ישנו קשר בין ההלוואה לרכישת המגרש, משמע שהוצ' המימון לא יותרו בניכוי. מקרה הפוך אפשרי הינו עסק, אשר יש לו רווחים גבוהים במשך שנים, שנמצא במצב של עודפי מזומנים וקנה נכס שאינו מניב. כעבור תקופה, כתוצאה ממשבר לא צפוי בשוק או מעסקה גדולה, נאלץ העסק לקחת הלוואה לצורך מימון הפע' השוטפת. במקרה זה אין קשר בין ההלוואה לרכישת הנכס שאינו מניב ולכן הוצ' המימון יותרו בניכוי.
  5. פס"ד נקיד
    בפס"ד זה מדובר על הוצ' מימון בגין הלוואה שנקלחה לצורך תשלום מיסים. במקרה המדובר ידוע בוודאות השימוש שנעשה בכספי ההלוואה("לכסף יש ריח"). המס הינו הוצאה אשר יוצאת לאחר ייצור ההכנסה ולכן אין להתיר את הוצ' המימון בניכוי. ביהמ"ש קבע כי סע' 17(1) מתיר לנכות ריבית בגין הון ששימש בהשגת הכנסה בלבד. ביהמ"ש החיל את הכלל הגורס כי "הולך התפל אחר העיקר", משמע שהמס אינו הוצ' שמטרתה ייצור הכנסה ולכן גם ההוצ' הנלוות לתשלום המס(ריבית) אינן מותרות בניכוי. ניתן לראות כי הפירוש בפס"ד זה הינו פירוש לשוני, בהתאם ללשון הפק'.
  6. פס"ד פז גז
    בפס"ד זה מדובר על הוצ' מימון בגין הלוואה שנלקחה לצורך חלוקת דיבידנד. ביהמ"ש קבע כי אין להתיר את ההוצ' הנ"ל בניכוי מאחר ולא ניתן להתעלם מלשונו של סע' 17(1), המתנה את התרת ההוצ' ביציאתה לצורכי ייצור הכנסה, בעוד שמטרת חלוקת דיבידנד אינה ייצור הכנסה. ביהמ"ש בוחר בפרשנות הלשונית. עם זאת קבע ביהמ"ש כי אמנם הכלל הינו חיפוש קשר ישיר בין ההלוואה לייצור ההכנסה, על מנת להתיר את הוצ' המימון, אולם יש להכיר גם בחריגים, אותם יש לבחון ספציפית בכל מקרה ומקרה.
  7. פס"ד פי גלילות
    בפס"ד זה התקיים מקרה חריג אותו בחן ביהמ"ש. בשנים 92 – 93 רכשה חב' פי גלילות נכסים מתוך העודפים שנצטברו, ואלה שימשו אותה בייצור הכנסתה. בשנים 94 – 95 לוותה החב' כספים שמטרתם הינה חלוקת דיבידנד. יתכן שבהלוואה רכשה רכוש קבוע ומהרווח חילקה דיבידנד. ביהמ"ש קבע שלמעשה 2 המקרים, אפשרי ובפועל, הינם שקולים מבחינה כלכלית. ביהמ"ש מצא קשר עקיף בין ההלוואה לבין המלאי ולכן התיר את הוצ' המימון בגין חלוקת הדיבידנד בניכוי. ביהמ"ש ראה בהון העצמי(רווחי החב') כמשמש למימון זמני לרכישת המלאי, אשר "הוחלף" בהמשך בכספי ההלוואה, משמע שהחב' הייתה יכולה באותה המידה לקחת את ההלוואה מלכתחילה ואיתה לרכוש את הנכסים. במה שונות עובדות פס"ד פז גז? במקרה של פז גז חולק הדיבידנד במסגרת הליך של מיזוג חברות והייתה מחלוקת בנוגע לשאלה "האם לחב' ישנם מספיק עודפים בכדי לחלק דיבידנד". לאחר שניתן פס"ד פי גלילות פנתה פז גז לבית המשפט העליון בבקשה לקיים דיון נוסף בעניינה וזה דחה את בקשתה.
  8. פס"ד ארטן עוזיהו
    • לנישום 2 נכסים אשר בקשר אליהם בוצעו מס' רב של עבודות. ביהמ"ש התייחס למבחנים שנקבעו בפסיקה והם:
    • א. האם החלק שהוחלף הוא עיקרי או תפל ביחס לנכס.
    • ב. אופי ההוצאה – רגילה, חוזרת או חד פעמית.
    • ג. גובה ההוצאה לעומת ערך הנכס
  9. פס"ד הנמל החדש
    חברה שעסקה בהובלות החליפה מנועים לכ – 8 משאיות. ביהמ"ש קבע את המבחנים בפס"ד ארטן עוזיהו בפס"ד זה. לאחר מעבר על המבחנים קבע ביהמ"ש כי מדובר בהוצ' הונית שכן מדובר בהחלפת חלק עיקרי, הוצ' חד פעמית ושעלותה גבוהה יחסית לעלות הנכס.
  10. פס"ד בלו-צליבי
    ביהמ"ש מחוזי. מדובר בשיפוץ מנוע – "אוברול". ביהמ"ש קבע שמדובר בהוצאה פירותית עקב האופי של ההוצאה שהינו "שמירה על הקיים".
  11. פס"ד שיריון
    החברה דרשה כהוצאה חוב שנוצר כתוצאה ממתן הלוואה לחברה קשורה. בין שיריון לחברה הקשורה היו קשרים עסקיים הדוקים, שיתוף פעולה יומיומי, בעיקר בנושא ניהול המפעלים, ניהול ההזמנות וכו'. החברה האחרת נקלעה לקשיים כספיים וחב' שיריון נתנה לה הלוואה. הלוואה זו לא הוחזרה. החברה טענה שמדובר בחוב אבוד. ביהמ"ש העליון קבע שהחוב לא נוצר במהלך העסקים הרגיל של החברה ולכן לא יותר בניכוי. במקרה וחברת שיריון הייתה בנק, אזי ייתכן כי ההוצ' הנ"ל הייתה מותרת בניכוי.
  12. פס"ד סוכנות השרון לדלק
    אם מדובר בחובות קטנים שיש קושי בגבייתם, ועלות הגבייה עולה על החוב, אזי ייחשב החוב כאבוד. דוגמא הינה חוב בסך 2000 ₪ אשר החייב מסרב להחזירו, ובכדי לפנות לביהמ"ש יש צורך בתשלום שכ"ט לעו"ד בסך 4000 ₪.
  13. פס"ד אליהו ברנס
    פס"ד זה מעורר דיון בנוגע למועד התרת החוב האבוד כהוצאה. 1980 – זמן פירעון החוב, החייב מודיע שלא יוכל לשלם. 1981 – החייב הבטיח כי ישלם חובו בתשלומים. 1982 – החייב הוכרז כפושט רגל. מתי יש לתבוע את החוב כאבוד? ביהמ"ש קבע שאכן החוב הינו חוב אבוד אך הוא יותר בניכוי רק בשנת 82, השנה שבה הוא הפך להיות חוב אבוד באופן. הודעת החייב שלא יוכל לשלם את חובו, לכשלעצמה, לא מעידה על כך שהחוב הפך להיות חוב אבוד. 17(4) סיפא – במידה ואותו חייב בא לאחר כמה שנים ומחזיר את החוב, שהוכר בעבר כחוב אבוד, אזי יש לנהוג בכספים הנ"ל כהכנסה של הנישום בשנת המס בה נתקבלו.
  14. פס"ד קולנוע רינה
    רכשה החברה את מבנה בית הקולנוע הקיים. החברה ביקשה לנכות מהכנסתה את החלק הרלוונטי מהסכום ששולם המיוחס למקלט. ביהמ"ש קבע כי המחוקק התכוון לאפשר התרת הוצאה רק לגבי נישומים אשר בנו בעצמם מקלט והוסיפו אמצעי הגנה נוספים.
  15. פס"ד אפ-שר
    לחברה עסק של השכרת נכסים. בשנת המס 1983 ביקשה לנכות מהכנסתה עלות בניית מקלט בבניין שבנייתו הסתיימה ב-87'.פ"ש טען שמדובר בהוצאה טרום עסקית: ביהמ"ש דחה אף טענה זו, שכן לחברה עסק פעיל.
  16. רו"ח שכיר
    ביקש לנכות מהכנסתו ממשכורת, לפי סע' 17(7), עלות בניית מקלט בביתו הפרטי. ביהמ"ש לא אפשר לו וקבע שצריך שתהיה זיקה בין ההוצאה לבין מקור הכנסתו של הנישום.
  17. פס"ד דקלה
    נקבע כי עובדים המועסקים 20 שנה יקבלו בשנה ה-20 מענק יובל. המענק חושב בהתאם למשכורתו ודרגתו של העובד. החל מהשנה ה-17 ואילך להעסקת העובד הפרישה החב' סכומים בגין מענק היובל. פ"ש טען כי בהתאם לס' 18(א) לפק' אין להתיר הסכומים אלא רק במועד תשלומם. החב' טענה כי מענק היובל לא נכלל בהוצ' המפורטות בס' 18(א) ולכן הס' לא חל ולפיכך היא מותרת ע"ב צבירה (בשנה ה-17). השאלה היא: האם מענק יובל נחשב בגדר "...הוצ' אחרות כיוצא באלה..."? בית המשפט קבע: המאפיין של ההוצ' המפורטות בס' הוא היותן תשלומים מתחום יחסי עובד-מעביד בהם קיים פער זמן בין יצירת החיוב לבין התשלום. אין לפנינו תשלומים שוטפים המשתלמים לעובד בשל עבודתו אלא המדובר בתשלומים גבוהים יחסית, המשתלמים באופן חד פעמי בתום תקופה או בקרות אירוע. המכנה המשותף של התשלומים הוא עובדת היותם הוצ' שכר החורגות מהשכר השוטף. בסוף דבר ביהמ"ש מגיע למסקנה כי מענק יובל נחשב כהוצ' שחל עליה ס' 18(א) ולכן ההוצ' לא תותר אלא בעת תשלומה.
  18. פס"ד האחים שלם
    בעל שליטה הוא מי שמחזיק לבד או עם קרובו 10% ומעלה. בפס"ד זה, בני זוג שאחד מהם החזיק 10% והשני 0% במניות החב', ונשאלה השאלה האם בן הזוג שלא החזיק מניות כלל הוא בעל שליטה מעצם ההגדרה? ביהמ"ש העליון קבע שכן.
  19. פס"ד אוקבה(לא בסילבוס)
    • החב' שילמה פרמיות לביטוח חייו של בעל המניות ששימש כמנהל בחב', כאשר החב' הינה המוטבת, משמע שאם קורה משהו למנהל אזי החב' מקבלת את כספי הביטוח. נשאלת השאלה האם ההוצאה תותר בניכוי? החב' טענה שמטרת הביטוח הינה שמירה על הקיים. פ"ש ראה בפטירת המנהל כפגיעה בהון ולכן קבע ההוצאה אי אינה לשמירה על הקיים אלא הוצ' הונית. ביהמ"ש העליון קבע כי "הוצאות שבהן עומדת חב' בגין ביטוח חיי עובדים התופסים בה עמדות מפתח ושהינם חשובים לעסקה הינן הוצ' מותרות בניכוי. מטרת ההוצאה למנוע נזקים מהחב' ופגיעה בייצור השוטף במקרה של מות העובד". מה אם העובד "אינו חשוב"? לכאורה ההוצאה אינה מותרת בניכוי – ע"פ לשון הפסיקה. פרמיות לביטוח חיי עובדים ע"פ סע' 32(10) – תחילה יש לבדוק מיהו המוטב?
    • החברה: במידה והחב' הינה המוטבת, ההוצאה תותר בכפוף לפס"ד אוקבה(איש מפתח בחב'):
    • עובד בעל שליטה = ההוצ' לא תותר
    • עובד לא בעל שליטה = ההוצ' תותר
    • העובד: אם המוטב הינו העובד, או משפחתו, אזי מדובר בהכנסת עבודה מבחינת העובד, מכאן שלמעביד הוצ' שכר מותרת.
    • בניכוי.
  20. פס"ד צמר פלדה


    לחב' היה מפעל לייצור צמר פלדה. החב' לא השתמשה במפעל ונכסיו אלא חתמה על הסכם עם חב' מתחרה. ע"פ ההסכם הייצור כולו ייעשה במפעל של החב' המתחרה, כאשר שתי החברות יישאו בהוצ' ויתחלקו בהכנסות. החב' טענה כי בזכות נכסיה נחתם ההסכם עם החב' האחרת, וזה הניב לה הכנסות. לאור האמור טענה החב' כי היא זכאית לתבוע פחת בגין הנכסים. ביהמ"ש קבע, בהתאם לטענת פ"ש, כי במילים "והמשמשים לצרכי ייצור הכנסתו" התכוון המחוקק לשימוש לנכסים בפועל, משמע שימוש שגורם לנכסים להתבלות, ולכן החב' אינה זכאית לתבוע פחת בגין נכסיה. יוצאי דופן הינם מקרים החלים במהלך העסקים השוטף ובהם, מסיבה אובייקטיבית זו או אחרת, הנכס חדל מלשמש בייצור ההכנסה, לדוג' – יציאה לחופשה מרוכזת, תקלה בנכס, טיפול שוטף בנכס, היעדר הזמנות לתקופה קצרה וכו'. במקרים אלה הנכס עדיין יהווה חלק ממנגנון ייצור ההכנסה ולכן נמשיך לתבוע פחת בגינו. ככל שההפסקה מתארכת כך נוצר צורך בהפעלת שיקול דעת – יש לשאול מהי הסיבה להתארכות ההפסקה?


  21. פס"ד זלמן קליאוט

    הנישום השכיר 2 נכסים לקבלן בניין. מדובר ב – 2 מנופים שהורכבו על משאיות. לנישום הכנסות מדמי שכירות לפי סע' 2(7) וניתן לתבוע בגינן פחת. נשאלת השאלה מהו שיעור הפחת? זלמן טען כי הוא זכאי לפחת בשיעור של 20% הניתן למשאיות. ביהמ"ש הסכים עם פ"ש וקבע שזלמן זכאי לפחת של 15% בלבד, הניתן לנכסים המשמשים קבלני בניין. מסקנה: בעל הנכס יתבע פחת בהתאם לשימוש אשר עושה השוכר בנכסיו.

  22. פס"ד קולנוע רינה
    בפס"ד זה נשאלה השאלה "האם הבמה באולם הקולנוע הינה חלק מהבניין או שמא מדובר בציוד"? הפחת על ציוד גבוה יותר מפחת על בניין. ביהמ"ש קבע כי הבמה בבית הקולנוע הספציפי הזה קבועה ולא ניתנת להזזה או להפרדה ואם תפורק בכל זאת היא תהפוך לחומרי בניין משומשים, משמע תאבד מזהותה, ולכן שיעור הפחת בגינה יהיה זהה לשיעור הפחת על הבניין. אנו נשאל את עצמנו - האם ניתן לנתק את הנכס מבניין מבלי שיאבד מאופיו ולהעביר אותו למקום אחר? אם כן הרי שהנכס הוא אינו חלק מהבניין ולהיפך. הערה: קיימים מצבים בהם קיימת במה שניתנת לניוד, ובמקרים אלה תיחשב הבמה כציוד, משמע שיעור פחת גבוה יותר.
  23. עמ"ה לביא דוד נ' פ"ש גוש דן(לא בסילבוס)
    בפס"ד זה מדובר על אם שהלוותה לבתה הבכורה כספים לשם רכישת נכס, בתנאי שפירות הנכס(שכה"ד) יהיו שייכות לאם למשך כל ימי חייה. פ"ש סבר כי ההכנסות מדמי השכירות הן של הבת ולא של האם, ולטענתו העברת ההכנסות לאם הינה שימוש בהכנסה מאחר ומקור ההכנסה, שהינו הנכס לטענת פ"ש, נשאר בידי הבת, ולכן יש לייחס את ההכנסות לבת ע"פ ס' 84 לפק'. ביהמ"ש קבע שישנם מקרים(כמו זה) בהם ישנו ניתוק בין הבעלות על הנכס לבין הבעלות על הפרי המופק ממנו. במקרה זה קבע ביהמ"ש שהזכות לפירות, שהינה הזכות לקבל את הכנסות השכירות, היא המקור להכנסה, ומכיוון שזכות זו שייכת לאם תיחשב הבת כמי שניכרה את הכנסתה ולכן ייוחסו ההכנסות משכירות לאם. ביהמ"ש פסק כי אין מקום להחיל את סע' 84, מאחר ואין הבת שומרת לעצמה את הזכות לחזור בה מההסכם – אין שום תנאי בחוזה הנוגע לביטול הסבת ההכנסה. "ומי שהעביר את הנכס אך השאיר לעצמו את הזכות ליהנות מפירותיו" – במקרה זה האם תהיה זכאית לתבוע את הוצ' הפחת על המבנה בניכוי
  24. פס"ד מודול בטון
    סע' 28(ב) קובע כי הפסד שלא היה ניתן לקזזו בשנה שבה הוא נוצר, משמע שאם יכולנו לקזז אז היינו חייבים לקזז, יועבר לשנים הבאות בזו אחר זו(ללא מגבלת שנים), ויקוזז כנגד הכנסה ממשלח יד, מעסק או מרווח הון בעסק הנובע ממכירת הנכסים ששימשו לייצור ההכנסה בעסק. במקרה זה מדובר על החברות "מודול בטון" "וכלל בטון", אשר מגישות דו"ח מאוחד לצורכי מס בהתאם לסע' 23 "לחוק עידוד התעשייה". חב' "מודול בטון" שולטת בצורה מלאה(100%) בחב' "כלל בטון". הסע' האמור מאפשר לחברות אשר מפעליהן התעשייתיים הם בני קו ייצור אחד להגיש דו"ח מאוחד לצורכי מס. בשנה מסויימת מכרה "מודול בטון" את מניותיה של חב' "כלל בטון" ומהמכירה נבע לה רווח הון. החב' ביקשה לקזז הפסד מעסק מועבר משנה קודמת כנגד רווח ההון ממכירת המניות. פ"ש טען שהיא אינה רשאית לעשות כן מאחר שרווח ההון אינו בבחינת רווח הון בעסק. ביהמ"ש קבע: "במקרה שבפניי מדובר בשתי חברות העוסקות באותו התחום. שתיהן מפעל תעשייתי, עורכות ומגישות דו"ח מאוחד. מכאן, שמכירת מניות חב' הבת כמוה כמכירת נכס הון בעסק. אין מקום לאבחנה בין מכירה במישרין של פס הייצור לבין מכירתו באמצעות מכירת מניות חב' הבת, ולכן יש להתיר קיזוז של הפסד מועבר כנגד רווח ההון ממכירת המניות.
  25. פס"ד אמינוף
    מקור פיזי – משמע שכל מנוף יהווה מקור בפני עצמו. במקרה זה לנישום הכנסה חייבת ממנוף ב' 80 והפסד ממנוף א' (20), משמע שאין לאחד ביניהם לצורכי תשלום מס. מקור משפטי – משמע מקור ההכנסה ע"פ פק' המס, במקרה זה מקור 2(7). ע"פ פרשנות זאת 2 המנופים שייכים לאותו המקור ולכן ניתן לאחד את תוצאות הפעילות שלהם, משמע הכנסה חייבת של 60.פס"ד אמינוף – (ניתן לפני שחוקק סע' 28(ח))לאמינוף מס' נכסי מקרקעין, חלקם הושכרו והניבו הכנסות וחלקם האחר לא הושכרו ולכן לא הניבו הכנסות. אמינוף ביקש לנכות את ההוצ' שהוציא בגין הנכסים שלא הושכרו כנגד הכנסותיו מהנכסים האחרים. להלן מס' טענות שהושמעו ע"י אמינוף:-טען שכל נכסיו מהווים מקור הכנסה אחד ולכן יש לחשב את הרווח מהמקור כחשבון אחד(מקור משפטי).-אם מדובר במקורות הכנסה שונים ניתן לקזז את ההפסדים כנגד ההכנסות, שהרי מדובר באותו סוג של מקור.ביהמ"ש העליון קבע שהנכסים הריקים לא הושכרו, לא ניסו להשכירם, הם לא היו חלק מהפקת ההכנסה, ולכן ההוצ' שיצאו בגינם הן לא לשם ייצור ההכנסה.-לגבי הטענה השנייה של אמינוף קבע ביהמ"ש: "אם היו אלה הכנסות לפי סע' 2(6), קשה מאוד לראות את הנכסים השונים כמקור הכנסה אחד ואז אי אפשר לקזז הפסד מנכס אחד לעומת רווח מנכס אחר...". "שני נכסים שונים המצויים אולי אפילו בערים שונות, מה מאחד אותם למקור הכנסה אחד ומה מצדיק הכללת כל ההכנסות וכל ההוצ' מנכסים אלה בחשבון אחד?"מסקנה: לפי הפס"ד המקור הינו מקור פיזי.
  26. פס"ד אחא גולדשטיין
    החב' עסקה בעבודות מתכת. כמו כן, ניהל מנהל החב' פעילות עסקית של חב' אחרת. החב' ביקשה לקזז הפסד מעסקי מתכת שנוצר בשנת המס 1980 כנגד הכנסות מדמי ניהול בשנת 1981. פ"ש טען כי ההכנסה מדמי ניהול היא הכנסה שמקורה בסע' 2(10), ולכן הפסד מעסק משנה קודמת לא ניתן לקיזוז. ביהמ"ש קבע "ניהול חברות אחרות אינו בגדר עיסוקה הרגיל של החב', אלא שההכנסה הזו נובעת מעסק אקראי בעל אופי מסחרי, כאמור בסע' 2(1). סע' 28(ב) מאפשר קיזוז הפסד מועבר כנגד הכנסה מעסק/משלח יד, וביהמ"ש טוען כי עסק אקראי הינו עסק ולכן ניתן לקזז. בפס"ד זה בוצעה הבחנה בין עסקת אקראי לבין עסק אקראי.

What would you like to do?

Home > Flashcards > Print Preview